בין מאי לספטמבר
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מבשרת כי "אובמה מתכנן 'נאום התקרבות' למוסלמים". מעליה התוספת "ראש השב"כ היוצא, דיסקין: חושש מהסלמה אחרי ספטמבר", ומתחתיה כותרת משנה שמסתיימת בבשורה כי "צה"ל והמשטרה נערכים ליום הנכבה, שיצוין ביום ראשון". שלושה נושאים שונים, שבגוף העיתון מיתרגמים לשלוש ידיעות נפרדות, מתאחדים בחציו העליון של שער "ישראל היום" על-ידי גורם אחד – הפחד. במקרה זה הפחד מערבים/מוסלמים.
ידיעה מפחידה מס' 1: יוני הרש מדווח, על סמך ה"וול-סטריט ג'ורנל", כי נשיא ארה"ב ברק אובמה מכין "תוכנית חדשה לקירוב לבבות עם העולם המוסלמי". מה כאן מאיים? ובכן, על-פי הדיווח, הנשיא עשוי לשאת נאום כבר בשבוע הבא, לפני פגישתו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ובנאומו הוא "יבקש מהערבים במזרח התיכון ובשאר העולם לדחות גורמים קיצוניים ולאמץ עידן חדש של יחסים עם ארה"ב". מטעם לשכת ראש הממשלה מצוטט המסר הבא: "נאום כזה לפני הפגישה ולפני שני נאומים חשובים של נתניהו שם בהחלט יכול להוות בעיה".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח על הנאום הצפוי של אובמה [איתמר אייכנר וכתבנו בוושינגטון] תחת הכותרת "הנאום והחשש". "בסביבת ראש הממשלה מנסים להרגיע ומדגישים שכלל לא בטוח שאובמה ינאם, ואם כן, לא בטוח שיתייחס למשא-ומתן", נכתב.
ידיעה מפחידה מס' 2: דן לביא מדווח ב"ישראל היום" כי ראש השב"כ היוצא, יובל דיסקין, נשא אתמול דברים בפני המועדון העסקי-אקדמי של אוניברסיטת תל-אביב ואמר: "אני מאוד מודאג מחודש ספטמבר – תמיד הוא חודש מחורבן במזרח התיכון". דיסקין כיוון בדבריו למועד המתוכנן להכרזה על מדינה פלסטינית. "אני לא בטוח שדברים יקרו ב-1 באוקטובר", הוסיף, "אבל אני מניח שזה יתחיל להניע תהליכים שיכולים גם להידרדר, אם לא תקרה פה התפתחות כזו או אחרת".
על רקע תצלום של דיסקין [רוני שיצר] מבליט העיתון כמה ציטוטים מדבריו אמש. בין היתר מצוטט ראש השב"כ היוצא כמי שאמר כך: "טרור יהודי גרוע מטרור פלסטיני. זה אדם שיש לו ממשלה וצבא, והולך ורוצח או פוגע בערבים. בעיני זה דבר מאוד חמור". ציטוט זה אינו מתפרסם בגוף הידיעה של לביא.
ב"מעריב" הציטוט של דיסקין על טרוריסטים יהודים מנוסח באופן מעוקר: "הטרור היהודי הרבה יותר גרוע מטרור מוסלמי כי זה טרור שבו אזרח ישראלי-יהודי לוקח את החוק לידיו". ב"ידיעות אחרונות" הדיווח על דברי דיסקין [ראובן וייס] קצר יחסית ואינו כולל ציטוט זה. ב"הארץ" דברי דיסקין מובאים בקיצור בשולי ידיעה על התבטאויות של בכיר אחר, ללא הציטוט על הטרור היהודי.
ידיעה מפחידה מס' 3: לילך שובל, שלמה צזנה ואיציק סבן מדווחים ב"ישראל היום" על הכוננות הצבאית לקראת ציון יום הנכבה ב-15 במאי. הדיווח נפתח במסר המרגיע "המידע המודיעיני אינו מצביע על כוונה למהומות משמעותיות ברחבי יהודה ושומרון", אך בהמשך נמתחים עצבי הקוראים.
"בצה"ל סבורים כי תמונה של הרוג פלסטיני תשרת את הפלסטינים בדעת הקהל הבינלאומית", נכתב, "ולכן הוחלט לרסן את הוראות הפתיחה באש: החיילים הונחו שלא לפתוח באש חיה אלא במקרה של סכנת חיים ממשית ומיידית".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע ורוני שקד על ההכנות של גורמי הביטחון, וזאת תחת הכותרת "מתחמשים באיפוק". אלכס פישמן מספק בעיתון זה טור פרשנות נלווה, שבו הוא כותב: "הצבא ירכז כוחות בהיקפים גדולים במקומות מועדים לפורענות, כדי שייראו וירתיעו. במעגלי החיכוך הראשונים עם המפגינים החיילים לא יישאו נשק, אלא רק אמצעים לפיזור הפגנות. הפקודות: לגלות איפוק ולא להגיע למצב של נפגעים, שהוא המתכון הבדוק להידרדרות. אפס לוויות, בלשון הצבאית. במעגלים האחרים כבר יופיעו תשובות לאפשרות שבקרב המפגינים יהיו גם אנשים חמושים שיעשו שימוש בנשק חם. ההנחיה היא לכבות כל הידרדרות, עם מאסת כוח, בעודה באיבה".
ב"הארץ" מתפרסם דיווח תחת הכותרת "צה"ל והפלסטינים: אירועי הנכבה לא ייצאו משליטה". בגופן אדום, מעל טור מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, נכתב "צפירת הרגעה". "מירושלים ומרמאללה נשמעה אתמול במקביל צפירת הרגעה", מדווחים השניים. "חרף הנטייה המובנית כמעט של התקשורת ליצירת ציפיות דרמטיות, שני הצדדים אינם מאמינים שהעניינים ייצאו מכלל שליטה".
לעשות הכל
"מעריב" לא הצליח, חרף התגייסותו המוחלטת למשימה, לגרום לכך שגלעד שליט, החייל הישראלי השבוי בידי חמאס, יוחזר לישראל. אולי "ידיעות אחרונות" יצליח בסיבוב הנוכחי. אתמול יצא העיתון מגדרו כדי להפיח רוח בגבו של יואל שליט, אחיו של החייל השבוי, שהתפרץ לרחבת טקס הדלקת המשואות וקרא לפעול למען אחיו.
הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות" מבשרת הבוקר על תוצאות סקר דעת קהל שביצעו מינה צמח ומכון דחף: "62% בעד הזעקה של יואל שליט". בכפולה הפותחת נתונים נוספים: 58% מהנסקרים השיבו כי הם תומכים בשחרור מאות מחבלים בתמורה לשחרור שליט, 41% מהם השיבו כי יש להסכים לשחרר כל מספר מחבלים שחמאס ידרוש תמורת שליט(!), ואילו 66% השיבו כי ראש ממשלת ישראל אינו עושה די כדי להביא לשחרורו של שליט.
כדי שלא יהיה ספק, מדווח גואל בנו כי ד"ר זאב דשבסקי, מי שהדליק את המשואה בעת שיואל שליט פצח במחאתו וגנב את תשומת הלב, שוחח אמש עם צבי שליט, סבם של יואל וגלעד. הכותרת לידיעה קוראת: "מדליק המשואה למשפחת שליט: 'אני מבין ללבכם'".
במודעה המתפרסמת בעיתון "כלכליסט" מקדם "ידיעות אחרונות" את גליון יום שישי ומבטיח להביא לקוראיו את "זעקת גלעד – יערה, חברתו של יואל שליט, על הסערה, על הלבטים ועל עתיד המאבק". קוראים שסבלנותם קצרה מוזמנים לקרוא כבר היום את הראיונות שהעניקה וינקלר למוסף היומי של "מעריב" ולחלק ב' של "הארץ".
עוד בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", רונן ברגמן מדווח על התפתחויות במשא-ומתן לשחרורו של שליט. "קהיר מבקשת לכרוך את שחרורו של החייל החטוף לא רק בשחרור אסירים, אלא גם בהקלות נוספות בסגר על עזה ובפתיחת מעבר רפיח", הוא מגלה. "[...] המצרים סוברים כי עניין המיקח והממכר על מספר האסירים ועל שמותיהם מיצה את עצמו, ואין אפשרות להביא באמצעותו לפריצת דרך. הם סבורים כי הכנסת משתנים נוספים עשויה לסייע להגמיש את דרכי המחשבה ולמצוא פתרון מקורי שיהיה מקובל על שני הצדדים".
איתמר אייכנר מוסיף בדיווח משלו כי "יש הסבורים בישראל כי נוצרה הזדמנות נדירה לצאת מהמבוי הסתום ולהגיע לעסקה. [...] נודע כי נתניהו צירף למשימה את שליחו המיוחד למגעים מול האמריקאים והפלסטינים, עו"ד יצחק מולכו. [...] בכירים בירושלים אמרו כי 'יש תחושה שמשהו מתחיל לזוז'".
ב"ישראל היום", באופן טבעי, מתפרסמת ידיעה [מתי טוכפלד וגדעון אלון] המבליטה את הביקורת על מחאת יואל שליט.
את הכותרת הראשית של "הארץ" מספק יניר יגנה, ואף היא עוסקת בשליט: "בכיר במערכת הביטחון: אין סיכוי לשחרר את שליט בפעולה צבאית". יגנה מדווח כי "גורם בכיר מאוד במערכת הביטחון" אמר זאת אתמול, "בשיחה עם כתבים".
מי הם הכתבים האחרים ומדוע אינם מדווחים על מה ששמעו? אפשר רק לנחש. מכל מקום, יגנה ממשיך ומדווח באופן בלעדי על התבטאויותיו של אותו גורם בכיר מאוד בנוגע למצרים, עזה והפלסטינים. לצד הדיווח על דברי הגורם הבכיר מאוד, תצלום [אלי הרשקוביץ] שבו נראים שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל בני גנץ.
יתר הכותרות הראשיות
"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מקדישים את הכותרת הראשית לשביתת הרכבות, שהחלה אמש בשעת לילה מאוחרת. "שביתה בהפתעה" ו"שביתת פתע ברכבות", בהתאמה. בשער "ישראל היום" הפניה קטנטונת תחת הכותרת "אמש: שביתת פתע ברכבת" (לצורך האיזון יש בשער "ישראל היום" גם חדשות טובות מתחום התחבורה: "בשורה לנהגים: יבוטלו המכסות בדו"חות התנועה"). השביתה מוזכרת בהפניה גם בשער "הארץ".
שלוש הערות
"ידיעות אחרונות" קוטף הבוקר בקלות את תואר העיתון בעל הכותרת הנוראית ביותר, וזאת באמצעות הביטוי "זכאי או איום" שמתנוסס מעל דיווח [נח קליגר, מינכן] על פסק הדין הצפוי להינתן היום במשפטו של ג'ון איוואן דמיאניוק.
ל"ישראל היום" יש הבוקר ידיעה בלעדית. יהודה שלזינגר מדווח כי השימוע של הרב מרדכי אלון יתקיים בשבוע הבא. אפילו חותמת "פרסום ראשון" צורפה לידיעה. אולי משום שהעיתון אינו רגיל בפרסומים בלעדיים, שכחו העורכים להזכיר את החדשה בעמוד השער, אפילו ברמז.
בתחתית עמ' 28 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון: "בהמשך לידיעה 'מופע האימים של שרה נתניהו' שפורסמה אתמול בעיתוננו" – זה הרגע שבו הקורא מדמיין כיצד קיבלה מערכת "ידיעות אחרונות" מכתב התראה לפני הגשת תביעת דיבה וכעת העיתון נאלץ לחזור בו קבל עם ועדה מהסיפור האחרון על התפרצותה של רעיית ראש הממשלה. אלא שההבהרה ממשיכה לכיוון אחר – "התואר של ד"ר אורית גלילי-צוקר הינו ראש הצוות התקשורתי-פוליטי של בנימין נתניהו, ולא כפי שפורסם ['יועצת התקשורת של שרה']".
ענייני צבא
יוסי יהושוע מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי התחקיר שערך צה"ל לגבי אירוע הירי במתחם קבר יוסף קובע כי "המתפללים שהיו בדרכם לקבר יוסף לא התגרו בשוטרים הפלסטינים, והירי לעברם לא היה מוצדק". הרב בנימין מחלב, חברו של ההרוג בן-יוסף לבנת, מצוטט כאומר: "כל הטענות שלנו הוכחו כנכונות".
גדעון לוי מדווח ב"הארץ" כי כוחות צה"ל שולחים כלבים לתקוף פלסטינים המנסים להסתנן לעבודה בישראל. "בשבועות האחרונים נפצעו כבר לא מעט פועלים מתקיפות הכלבים", הוא מציין. לפי דיווחו, מוחמד אבו-קעות, בדואי בן 20, סיפר ש"כשהכלב תפס אותו בשיניו, עמד חייל וצילם את המתרחש בטלפון".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך ורון שטיין מדווחים ב"גלובס" כי קרן אוריגו החליטה לבטל את ההלוואה בסך 100 מיליון שקל שהיתה אמורה להעניק לערוץ 10. "גורם מקורב לבעלי המניות אומר כי ריבית ההלוואה של אוריגו גבוהה, ונבחנת אפשרות של הלוואות אחרות", הם מדווחים.
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי גדולי הרבנים החרדים יצאו אתמול בהוראה שלא להכניס הביתה שבועונים וחינמונים חרדיים, וזאת משום העמדות שמוצגות בהם. "מאחורי הקלעים של חרם הרבנים ניטשת מלחמה בין העיתונים", מציין טוקר, "בין השאר על תקציבי הפרסום הגדולים והמנויים".
במוסף "דה-מרקר" כותבים חגי עמית ואופיר בר-זהר על כניסתו ויציאתו של זקי רכיב מעיתון "מעריב". בין היתר מוזכרת השפעת קשריו העסקיים של רכיב עם ג'ודי שלום-ניר-מוזס. "לפחות במקרה אחד", נטען, "התבקש מתמודד למשרה בכירה ב'מעריב' להעביר את תאריך הלידה שלו, שהוצלב עם תאריך הייסוד של העיתון והועבר לאסטרולוגית מרים בנימיני, המקורבת לשלום-ניר-מוזס".
עירן פאר כותב ב"גלובס" על המירוץ לתפקיד יועץ התקשורת של יו"ר רשות ניירות הערך. "הפרקטיקה שבה בעל תפקיד ציבורי ממנה לעצמו יועץ תקשורת חיצוני, הנגוע מעצם טבעו בניגודי עניינים, בעייתית ביותר ונולדה בחטא", פוסק פאר כבר בפתח רשימתו.
שי ניב מעיר ב"גלובס" על האופן שבו תוארה רקפת רוסק-עמינח במגזין "ליידי גלובס" האחרון: "'ארז ויגודמן נראה הכי טוב... אני גם זוכר אותו בבגד ים... הוא צבעוני ומושך... אחד הגברים היפים במגזר העסקי...'. התיאורים האלה לא באמת יוחסו לארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים-אגן. למעשה איש לא יצמיד תיאור כזה למנהל בכיר, בעצם אפילו לא בכיר, כל זמן שהוא גבר".
עמליה רוזנבלום כותבת במדור הדעות של "הארץ" בזכות תשלום על תוכן חדשותי, לאור ההחלטה של "הניו-יורק טיימס" לגבות תשלום עבור גלישה באתר העיתון. "אני גאה להשתייך לקומץ האנשים שבזכותם ממשיכים לייצר תוכן איכותי בעולמנו המצהיב במהירות", היא כותבת. "[...] לפני שבע שנים, כשחזרתי לישראל מאותה שהות ארוכה בארה"ב, ביקש ממני אבי [אדם ברוך] לעשות מנוי ל'הארץ'. [...] אבי הציע לי אז לחשוב על זה כאקט פוליטי, במובן הדמוקרטי. בדרכו המיוחדת אמר לי אז: 'שלמי את המאתיים שקל האלה, עמליה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר בלי אלטרנטיבות'".